ספרה החדש של עינב רוזנבליט, בודהיזם ותשוקה, מתבונן באמפתיה בכאב, בפחד ובהרגלים מנטליים אחרים. תכלית הכתוב להציע דרכי החלמה מסבל שהתודעה יודעת לעולל לעצמה. אם נתבונן בפחד בכנות נמצא שמתחתיו שוכנות שכבות של עצב. מתחת לכל חרדה ישנו בכי. כשהלב נחשף ומתקלף – באות דמעות. דווקא הדמעות הללו הן הדרך לעוצמה. אנחנו יכולים לעבור אל מעבר לפחד אם נעבוד בכנות עם רכיבי האנושיות, עם הלב העדין הרך. בהדרגה מתגבשת ההבנה שההסכמה ללב העדין היא הסכמה להיות אנושי, לפעמים אנושי מדי. באמצעות כנות רדיקלית התודעה לומדת להיות בעד עצמה, לנוע באומץ לב במשעולי חייה. 
 

בודהיזם ותשוקה מתמקד בעיקרים מאסכולת הוואג'ריאנה של הבודהיזם; אסכולה זו נמנעה משלילת החיים בשם הישג רוחני, ותחת זאת חיפשה רוחניות בתוך הארצי, החושי, המוחשי. בספר מובאים בין השאר תרגומים לכתביו של המאסטר הטיבטי העכשווי, צ'וגיאם טרונגפה, אשר הקדיש את חייו להוראת הבודהיזם הוואג'ריאני למערב. תפיסתו של טרונגפה מכונה "חוכמה משוגעת", משום שהוא כפר בבודהיזם הסטרילי המסורתי והתנגד לפרישוּת הנזירים ולהימנעות מתענוג והרגשה. דרכו ביקשה לכלול את החיים עצמם בתוך טיפוח המודעות, ולהיעזר גם בבכי ותשוקה כדי להתפתח פנימית. גישתו נעזרת ברגשות כְמוֹרים לטרנספורמציה; היא מציעה להתיידד עם מערכת ההפעלה המנטלית ולוותר על אחיזה מופרזת בדפוסים מיושנים של האגו. כשהאגו נרגע, מניח מגננה ומוותר על מנגנונים שאינם יעילים עוד - הוא מוצא את הדרך לתיקון המפגש של התודעה עם המציאות.